.

עלינו בשני מילים

 תיאטרון עצמאי La Panim (הכתיב באנגלית לצורך ההגייה הנכונה) הוקם על ידי בני הזוג אריאל קריז'ופולסקי ו כריס- כריס בשנת 2011. שניינו נולדנו בברית המועצות לשעבר, אך גדלנו רוב שנותינו בארץ ובעשייתנו התיאטרונית מנסים לחבר בין המסורת הרוסית לרוח הישראלית. ההצגות שלנו בנויות מכמה רבדים ויכולות לדבר לאנשים משכילים מאוד וגם לקהל פשוט יותר, שאולי אינו מבין את כל ההקשרים התרבותיים, אך מרגיש שהשחקנים מדברים אליו בגובה העיניים.

אנחנו עדיין מחפשים את השפה התיאטרלית שלנו, עם זאת מבחינת רמת ההפקה, שומרים על מקצועיות מאוד ברורה בכל המרכיבים: משחק, כתיבה, עיצוב, תאורה, סאונד וכו'. חלק מההצגות בנויות באופן כזה שניתן לנייד אותן לחללים שונים כולל סלון של בית פרטי או גינה ציבורית
אנחנו מעדיפים לעבוד במסגרות קאמריות ובחללים קטנים, כדי להגיע לדיאלוג כנה ואמיתי עם הקהל.

כמי שבאו מהעלייה הרוסית, לא היה לנו הון התחלתי, וגם לא קשרים. העשייה החלה מכמיהה ליצור ולייצר. בתחילה מכלום כמעט, ובהמשך כל רווח אפשרי הושקע בתיאטרון. חלק מההצגות שלנו כוללות אפילו וידאו ארט.

אנו חיים ביפו בנקודת מפגש בין תרבויות, עדות, עמים, תפישות עולם. ספוגים בקונפליקטים הקיומיים שנמצאים באוויר ומשפיעים על תהליך היצירה. יש לנו חוג תאטרון ביפו בו נפגשים ילדים בני דתות שונות, עדות שונות, גילאים שונים ויוצרים איתם מופעים המדברים על אחדות. 
גם בלהקה שלנו משולבים יוצרים שונים- עולים חדשים וישראלים ותיקים. המפגש הוא ממקום של הכרות הדדית. "הרוסים" לומדים לעומק את התרבות הישראלית והצברים מסתקרנים וניזונים מתוך התרבות הרוסית שמושרשת בנו.

 תתחברו אלינו בפייסבוק: La Panim theatre            

 כתובת מייל: lapanimail@gmail.com

טלפונים: 0507738018, 0526442097  

ביקורות וכתבות

"ביקורת על הצגה "המוקיון

בתוך שאון של מילים וקשרים – הלץ נשאר לבד

אחת השאלות המהותיות ביותר בעולם האמנות והתיאטרון, שאלה המעסיקה באופן תדיר את ראשה המהמם של מרתה, היא האם עיבוד של יצירה כלשהי לכדי יצירה מז'אנר אחר מחייב אותה להיות עוד חוליה בשרשרת היצירה המקורית, או שמא מדובר ביצירה חדשה לגמרי, אוטונומית לחלוטין? הנושא הזה כל כך משמעותי עד כי נעשו עליו יצירות באופן ספציפי, עם כמה דיאלוגים ודמויות מסביב (ע"ע אדפטיישן עם מריל סטריפ האגדית).

הצגת היחיד "המוקיון", המהווה עיבוד בימתי לספרו של היינריך בל, מציגה את הנס המוקיון, לאחר שאהובתו עזבה אותו, פיטרו אותו בגלל החיבה לטיפה המרה, והסוכן שלו מכריח אותו לצאת לחופשה ללא תשלום, כעת הוא מנסה לאסוף את השברים ולהתחיל מחדש.

ההצגה מוכיחה כי אמנם כבודה של  היצירה המקורית במקומו מונח, אולם מה שנעשה על הבמה מצליח "לגנוב את ההצגה". מדובר בהצגה איכותית למדי, קטנה אך גדולה, שמוכיחה כי דווקא קבוצות התיאטרון הקטנות יותר, אלו הנותרות מאחור באבק התקציבי של התיאטראות הגדולים, הן אלו שיצעידו את האמנות הייחודית הזו אל השלב הבא.

"המוקיון" היא יצירתם החמישית של קבוצת התיאטרון La Panim, קבוצה של שחקנים ויוצרים צעירים, בוגרי הסטודיות למשחק ברחבי הארץ, רובם עולים וותיקים מברית המועצות. הקבוצה הנחושה הזו הוציאה מאמתחתה הצגות שונות כגון "אספני הבדידות", "גבר, נשמתו ותמונותיה", "קול אנוש" ועוד. בנוסף  לפעילותה למבוגרים, היא מציעה מגוון פעילויות והצגות לילדים.

לצד האלמנטים התיאטרליים הטובים שיש בהצגה "המוקיון", כמו המוסיקה הנהדרת של אמיר לקנר, שגרמה להצגה להמריא לכדי גבהים חדשים, ועיצוב הפנטומימה המעולה של כריס פיירוביץ', תפסו את עיניה של מרתה מספר מרכיבים משמעותיים ביצירה, אלמנטים שסביר שלולא הם, הצגת היחיד היתה נופלת על פניה כבר ברפליקה הראשונהלהמשך הכתבה כנסו>>


ביקורת על הצגה "אספני הבדידות"

קבוצת התיאטרון "לה פנים"הוקמה בשנת 2009 ע"י אריאל קריז'ופולסקי וכריס כריסהקבוצה מקיימת חוגים לדרמה לגילאים הצעירים וכן מציגה הצגות כאשר המוטו שלה "חיפוש תיאטרלי וביצוע איכותי כאשר הדבר החשוב מכל זו המקצועיות, המקוריות והצגת דברים בעלי ערךראיתי את הקבוצה מציגה את "אספני הבדידות" באולם צוותא בתא.מודה לא שמעתי על הקבוצה קודם וזו היתה הפעם הראשונה שראיתי הצגה שלהם בהצגה משתתפים בנוסף לשני המיסדים גם ולדיסלב פסחוביץ ופיליפ דומרבעפ'י השמות של השחקנים והמבטא הכמעט לא מורגש הבנתי כי כולם יוצאי בריה"מ לשעבר. להמשך הכתבה כנסו>>

ביקורת על הצגה "אספני הבדידות"

במדור תרבות  - אוספים חוויות

ההצגה היא יצירה דוקומנטרית שהודות לבימת התאטרון מאפשרת לעסוק  בנושא שלא זוכה להרבה הכרה בתאטרון. את ההצגה כתב וביים אריאל קריז'ופולסקי  מתוך חוויה אישית שיצרה מחזה כמעט דוקומנטרי המציגה את סיפורם של רבים מעולי ברית המועצות ומספקת חומר למחשבה ומסר חשוב.

חווית נעוריהם של ארבעה נערים , עולים חדשים, דרך זיכרונות העבר  וחוויות ההווה המאופיינות בבדידות ובצורך להרגיש שייכות, לצד  השוני ופערי התרבות.  לא  מדובר  בהצגה עמוסה טרגדיות וקשיים המלווים את העלייה הרוסית, אלא בעיקר בסיפורם האישי של נערים שמנסים ללא הצלחה להרגיש  חלק מהמקום בו הם חיים דרך עיניים מלאות תקווה לצד אכזבה גדולה שמובילה למסע נקמה  בחבורת עולים אחרת שמאיימים עליהם ועל נערים נוספים מבית הספר בו הם לומדים, חוויה שמוכרת לכולנו באופן מסוים ומאפשרת לצופה להזדהות עם הסיטואציה בצורה  נפלאה. להמשך הכתבה כנסו>> 

דודי טל 


ביקורת על הצגה "אספני הבדידות"

מתוך מגזין אינטרנטי ReLevant- שלושה חברים תחת שמש ישראלית

זאת הצגה מאוד חשובה. והיא חשובה לא רק לאלה המנסים להבין את נעוריהם על רקע העלייה... היא חשובה עבור כל מתבגר ועבור אלה שעלו ואלה שיעלו לישראל בעתיד. ועבור כל אלה השואלים את עצמם שוב ושוב: מי אני? איפה אני?...

להמשך הכתבה ברוסית כנסו>> 


 כתבות עלינו בעיתונות:

בעיתון "טיים אוט"

בעיתון "המחנה"

תמונה  ווידאו אחד שווה 1000  10000 מילים

תודה על הקדשת הזמן!

נבנה באמצעות מערכת דפי הנחיתה של רב מסר

.